פסק-דין בתיק הפ"ב 5718-11-13

1.         בין מבקשי הביטול - בעלים של דירה בתל-אביב (להלן - המבקשים) לבין מבקש האישור (להלן - הקבלן) נכרת ביום 11.2.09 הסכם המסדיר עבודת שיפוצים אותה אמור היה הקבלן לבצע בדירת המבקשים. לאחר שהתגלעו סכסוכים בקשר לתשלומים, לטיב העבודה ולטענת המבקשים כי חלונות האלומיניום שהתקין הקבלן בדירה אינם מסוג "קליל", אשר התבררה בסופו של דבר כנכונה, ביטלו המבקשים את ההסכם ולא אפשרו לקבלן להשלים את העבודה, אף לא אפשרו לו לתקן את הכשל בהתקנת חלונות האלומיניום על פי אחד משלושת המתווים שהוצעו על ידו. למותר לציין שהמבקשים סירבו לשלם לקבלן את יתרת שכרו הן המוסכם והן בגין העבודות הנוספות, וביטלו את הממסרים הדחויים שהפקידו בידיו.

2.         הסכסוך בין בעלי הדין, לאור תניית בוררות שבהסכם, התלבן במסגרת בוררות. הקבלן תבע מהמבקשים סך של 201,653 ש"ח - השכר שהגיע לו לטענתו בגין עבודת השיפוצים שביצע, ומנגד, הגישו המבקשים תביעה שכנגד על סך 375,863 ש"ח - המשקפת את עלות התיקונים הנדרשים, לטעמם, לבצע בדירה וברכוש המשותף והנובעים מהעבודה הרשלנית שביצע הקבלן. יצויין, ועוד אתייחס לכך להלן, כי בתביעתם שכנגד ציינו המבקשים כי בחורף 2009-2010 חדרו לדירה מים מבעד חלונותיה.

3.         בפסק הבוררות, המנומק והמפורט והמשתרע על פני 21 עמודים, בהם נבחנו לעומקן טענות שני הצדדים, נקבע כי המבקשים אכן היו זכאים, כפי טענתם, כי יותקנו בדירה חלונות אלומיניום מסוג "קליל", וכי בפועל אכן הותקנו חלונות מסוג אחר, אלא שהבורר התרשם, לאחר שמיעת הקבלן ולאחר שמיעת איש האלומיניום, כי מקור השוני בשגגה, וכי אין המדובר בהפרה יסודית. בקביעתו זו נתן הבורר משקל, בין היתר, גם לגישת הקבלן, טרם סילוקו מהדירה על ידי המבקשים, לפיה מוכן היה להחליף, על חשבונו, את החלונות שהותקנו בפועל לחלונות חדשים מסוג "קליל", אף היה נכון לממן עבודת קבלן חלופי לעבודות אלומיניום, או ליתן הנחה בשל אי ההתאמה.

4.         לאחר שקבע כי הקבלן לא הפר את ההסכם בהפרה יסודית, פנה הבורר לבחון את ההתחשבנות שבין בעלי הדין: ניכה משכרו של הקבלן את שווי העבודות שטרם ביצע ומנגד פסק לטובת המבקשים פיצוי בגין ליקויי הבנייה, בשים לב לאמור בחווה"ד המומחים שהוגשו לו. "בשורה התחתונה" חייב הבורר את המבקשים לשלם לקבלן סך של 117,290 ש"ח ומנגד חייב את הקבלן לשלם למבקשים סך של 56,022 ש"ח.

5.         המבקשים לא השלימו עם פסק הבורר ועתרו לביטולו. עתירת הביטול מתמקדת בשני ראשים עיקריים: האחד - הבורר חרג מסמכותו עת התעלם מהפרתו היסודית של ההסכם ע"י הקבלן עת "לא קבע כי טעות זו של המשיב ו/או קבלן המשנה מטעמו מהווה הפרת חוזה המקנה למבקשים את זכות ביטול החוזה", משלא פסק בהתאם לדין המהותי, אף לא לפי דיני הראיות להם היה מחוייב; השני - לא ניתנה למבקשים ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם, שכן הבורר דחה את הבקשה שהוגשה לו ביום 2.2.12 בה עתרו להגשת ראיה חדשה שתוכיח את נזקי הרטיבות החמורים שהתגלו בדירה עובר להגשת הבקשה.

6.         המשיב מבקש לדחות את בקשת הביטול וסומך ידיו על פסק הבורר ועל הנמקותיו. נטען כי טעמי בקשת הביטול הינם בעלי אופי ערעורי מובהק, הגם שבחינה לגופו של עניין אף אינה מגלה כל טעות, אף לו עסקינן היינו בהליך ערעורי. המשיב אף טוען כי המבקשים מושתקים להעלות כל טענה בעניין דחיית בקשתם להגשת ראיה נוספת משלא פעלו בנושא זה עת נדחתה בקשתם ע"י הבורר.

דין הבקשה להידחות, משאינה מגלה עילת ביטול.

7.         באשר לטענה לפיה דין הפסק להתבטל מחמת ש "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן":

ההלכה הפסוקה קובעת כי גם אם מתגלית טעות שבדין אין הטעות מהווה עילת ביטול, שכן עילת הביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות עוסקת בהתעלמות הבורר מן הדין המהותי, להבדיל מטעות ביישומו.

כאמור בפסיקה: " ...גישתם העקבית של בתי המשפט היתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק... אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין "טענות על פני הפסק", עילה אותה מצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק..." [רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529].

וברע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי: " הפסיקה השיבה בשלילה על השאלה אם במקרה שבו טועה הבורר בדין לאחר שנקבע בהסכם הבוררות כי הוא מחויב לפסוק לפי הדין, עשויה לקום עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק" (סעיף 14 לפסה"ד).

כן ראו: רע"א 7401/11 Boyes Drive Investments CC ואח' נ' ים חיים בע"מ ואח' ורע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר.

8.         בענייננו, הבורר שמע את הקבלן, אף שמע את עדות איש האלומיניום שהועסק ע"י הקבלן כקבלן משנה, והגיע למסקנה כי הטעות בסוג האלומיניום אינה עולה לכלל הפרה יסודית, וכדבריו: "התרשמתי כי התובע אכן הזמין חלונות מתוצרת קליל כאשר במעמד ההזמנה היו נוכחים האדריכלים מאיו, חן מבין יחידי מנחם והעד עבד אלחיא מוחמד שסיפק החלונות. באותה מידה של התרשמות הנני קובע כי עד זה התכוון להזמין את החלונות מחברת קליל אולם בשל תקלה בתקשורת עם אביו נפלה שגגה והלה הזמין חלונות מתוצרת אחרת".

ממצא עובדתי הנקבע על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מחומר הראיות וממהימנות העדים, אינו עילה להתערבות ערכאת הערעור, ביטול פסק בורר - לא כל שכן. ממצא זה אף עולה בקנה אחד עם המפרט להסכם שבין הצדדים הקובע כי האלומיניום יהיה "של חב' קליל או ש"ע".

9.         משהגיע הבורר לכלל מסקנה כי מדובר בטעות שמקורה בשגגה ושאינה עולה לכלל הפרה יסודית, רשאי היה ליתן דעתו לכך שהקבלן הציע לתקן את התקלה על דרך החלפת כל החלונות לאלומיניום מסוג "קליל" על חשבונו, או ליתן הנחה נוספת, או להסיר את החלונות על חשבונו ולשלם בעצמו לקבלן חלונות חלופי, לרבות ביצוע תיקונים שיידרשו. אין בקביעה זו התעלמות מהדין המהותי, אף לא שגגה ביישום הדין המהותי, שהרי סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע: "היתה הפרת החוזה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה...". הנה כי כן, גם לפי הדין המהותי, משנקבע שההפרה לא היתה יסודית, הביטול יכול היה להעשות רק לאחר מתן ארכה לקבלן, ומשהקבלן הציע לתקן את הליקוי על דרך החלפת החלונות והמבקשים לא אפשרו לו לעשות כן, לא היו המבקשים זכאים לבטל את ההסכם.

10.       ובאשר לטרוניית המבקשים על כי לא ניתנה להם האפשרות להביא מלוא ראיותיהם, כפי עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות:

ביום 2.2.12, לאחר ששני הצדדים כבר הגישו את סיכומיהם לבורר, הגישו המבקשים בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה לעיכוב בהליכי הבוררות, הגשת ראיות נוספות והארכת מועד לתיקון כתב התביעה", בה צויין כי "לפני יומיים, במהלך הגשמים הכבדים התברר לתובעים שכנגד כי ישנן חדירות מים חמורות בכל הבית וזאת הן ממסגרות החלונות, באופן שנוזלים מים עד קירות הפנים... כמו כן עם הזזת רהיטים שונים, הגובלים בחלונות ובקירות בחוץ, התברר כי ישנה חדירת מים מאחורי הרהיטים, הקירות התנפחו ויש נזק רב לקירות". הראיה הנוספת שביקשו המבקשים להגיש היתה דיסקים בהם נצפים סרטונים המשקפים את הליקויים הנטענים בדירה. המשיב התנגד לבקשה, ובהחלטתו מיום 14.2.12 דחה הבורר את הבקשה הן לאור השלב המתקדם בו הוגשה, הן לאור העובדה כי אין מדובר בראיות חדשות היכולות לתמוך במה שנטען בכתב התביעה והן משום שלא ניתן לאפשר בשלב מאוחר זה לתקן את כתבי הטענות ולהתחיל את הבוררות מחדש.

11.       אינני סבורה כי דחיית בקשת המבקשים עולה לכדי עילת ביטול, וזאת מחמת הנימוקים הבאים:

א.         הבקשה לא התמצתה בהגשת ראיה נוספת, זאת ותו לא, אלא כעולה מממנה, המבקשים עתרו לפתוח את המשפט מחדש על דרך "עיכוב בהליכי הבוררות, הגשת ראיות נוספות והארכת מועד לתיקון כתב התביעה מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד". המבקשים ביקשו למעשה לפתוח את הליך הבוררות מחדש, לתקן את כתב התביעה מטעמם על דרך הוספת ראש נזק נוסף של ליקויי רטיבות, מעבר למה שנתבע בכתב התביעה המקורי, אשר הצריך, מטבע הדברים, תיקון כתבי טענות, תיקון חוות-דעת מומחים ופתיחת הליך הבוררות מחדש, תוך שמיעת סבב נוסף של עדויות.